5 טעויות שכותבים עצמאיים עושים בהוצאה לאור עצמית, ואיך להימנע מהן

הוצאה לאור עצמית נותנת לכם שליטה מלאה על הספר שלכם, אבל היא גם דורשת החלטות שאתם כנראה עושים בפעם הראשונה. ריכזנו כאן חמש טעויות שחוזרות על עצמן אצל כותבים עצמאיים, וכדאי להכיר אותן לפני שמתחילים.

1. לדלג על עריכה לשונית

   כתב יד שלא עבר עריכה לשונית מקצועית מאבד קוראים כבר בעמודים הראשונים, גם אם הסיפור טוב. עריכה אינה הוצאה מיותרת, היא ההשקעה שמבדילה בין ספר לכתב יד.

   מה עושים במקום: מבקשים עריכת מבחן בתשלום על קטע מתוך כתב היד שלכם, קטע שאתם בוחרים ולא קטע שהעורך בוחר, וקוראים בעיון את מה שחזר. עורכת טובה מחזירה גם הערות וגם שאלות, ולא רק תיקונים, ואם הקובץ חזר בלי הערה אחת וללא שאלה אחת, קיבלתם הגהה ולא עריכה. לפני שמתחילים, כדאי לקבוע במסמך אחד מה נכלל, מה לא נכלל, כמה סבבי תיקונים יש, ומה התאריך לכל סבב. מחיר סופי שנקבע לפני שראו את כתב היד הוא סימן אזהרה בפני עצמו, כי בשלב הזה אפשר לקבל טווח ולא מחיר. ואם התקציב מוגבל, עדיף סבב עריכה אחד על כתב היד השלם מאשר שלושה סבבים על הפרק הראשון בלבד, כי בעיות של עקביות, קצב וחזרות מתגלות רק לאורך הספר כולו. וכדאי לזכור שעריכה לשונית ועריכת תוכן אינן אותו דבר, ולשאול מראש איזו מהן אתם מקבלים ומה ההבדל במחיר ביניהן.

2. בחירת עיצוב כריכה לפי טעם אישי בלבד

   הכריכה היא כרטיס הביקור של הספר בחנות ובאינטרנט. כדאי לבדוק אותה מול ספרים דומים על המדף, לא רק מול הטעם האישי שלכם.

   מה עושים במקום: אוספים חמישה עד עשרה ספרים מאותו ז׳אנר, מצלמים אותם יחד כאילו הם עומדים על מדף אחד, ומוסיפים לתמונה את הכריכה שאתם שוקלים. אם היא נעלמת בתוך השורה, היא לא תבלוט גם בחנות. אחר כך מקטינים אותה לגודל של תמונה ממוזערת באתר מכירות, כי זה הגודל שבו רוב האנשים יראו אותה בפעם הראשונה, ובודקים אם שם הספר עדיין קריא ואם הדימוי עדיין מובן. ולבסוף מראים את הכריכה לשלושה אנשים שלא מכירים את הספר, ושואלים אותם על מה הוא ולמי הוא מיועד, בלי לרמוז ובלי להסביר. התשובות שלהם מספרות לכם מה הכריכה אומרת בפועל, ולא מה התכוונתם שהיא תאמר, וזה הפער שעולה כסף בהמשך.

3. להתעלם מהעימוד

   עימוד לא מקצועי בולט מיד: שוליים לא אחידים, יתומים ואלמנות, גופן לא נוח לקריאה.

   מה עושים במקום: מדפיסים עשרה עמודים מאמצע הספר על נייר, ולא בודקים על המסך. על הדפוס בודקים ארבעה דברים: שהשורה הראשונה והשורה האחרונה יושבות באותו גובה בכל עמוד, שאין פסקה שנגמרת במילה בודדת בראש עמוד, שאין שורה בודדת שנשארה לבד בתחילת עמוד או בסופו, ושנוח לקרוא את הגופן אחרי עשרים דקות ולא אחרי עשרים שניות. בנוסף בודקים את השוליים הפנימיים, כי בכריכה קשה ובספר עבה השדרה בולעת כמה מילימטרים, וטקסט שנראה מרווח בקובץ נדחק אל התפר בספר המודפס. ואם הספר כולל טבלאות, תמונות או הערות שוליים, כדאי לבדוק דווקא את העמודים שבהם הם מופיעים, כי שם העימוד נשבר ראשון. ולבסוף בודקים את מספרי העמודים ואת הכותרות הרצות, כי אלה השורות שהעין פוגשת שוב ושוב בכל עמוד.

4. לא לתקצב את הדפוס מראש

   מחיר ההדפסה תלוי בכמות עותקים, סוג נייר וכריכה, ומשתנה משמעותית בין בתי דפוס.

   מה עושים במקום: מבקשים הצעות משני בתי דפוס לפחות, ותמיד על מפרט זהה: מידה, מספר עמודים, סוג נייר וגרמאז׳, סוג כריכה וכמות עותקים. בלי מפרט זהה אי אפשר להשוות בין ההצעות, כי כל אחת מהן מתייחסת למשהו אחר. כדאי לבקש גם הצעה לכמות הכפולה, כי לרוב ההפרש קטן ממה שנראה ומחיר העותק יורד, וגם לשאול מה המינימום להדפסה בשיטה שבחרתם ובאיזו כפולת עמודים בית הדפוס עובד. ומעבר להדפסה עצמה יש שלוש עלויות שנשכחות כמעט תמיד: הובלה, אחסון של הקרטונים אצלכם או במחסן, ועותקי ביקורת וקידום שתחלקו בחינם. כשמחשבים את מחיר העותק האמיתי, כל אלה נכנסים לחישוב, אחרת התקציב מדויק רק על הנייר.

5. לוותר על ניהול הפקה

   תיאום בין עורך, מעצב ובית דפוס לוקח זמן, וכל טעות בשלב אחד מתגלגלת קדימה. מישהו שמנהל את התהליך מקצה לקצה חוסך לכם את הכאב הזה, ומשאיר את ההחלטות בידיים שלכם.

   מה עושים במקום: מחליטים מראש מי אחראי על כל מעבר בין שלב לשלב, ומי בודק את הקובץ לפני שהוא ממשיך הלאה. רוב התקלות בהפקה אינן טעויות של אדם אחד, הן דברים שנפלו בין שני אנשים: העורך סיים, המעצב התחיל, ואף אחד לא בדק מה בדיוק עבר ביניהם. שומרים גרסה אחת בלבד שמסומנת כמאושרת, ומוודאים שכל מי שעובד על הספר יודע איזו היא, כדי שבית הדפוס לא יקבל בטעות קובץ שעוד לא עבר הגהה. וקובעים בפירוש מי חותם על הפרוף האחרון לפני ההדפסה ומה התאריך שבו החתימה הזאת צריכה לקרות, כי פרוף שממתין לאישור הוא השלב שבו לוחות זמנים נשברים בשקט. ואם אתם מנהלים את ההפקה בעצמכם, כדאי לרשום את שלבי המעבר במקום אחד ולעדכן אותו בכל פעם שקובץ עובר יד, כי רשימה אחת גלויה חוסכת את רוב הבירורים בדיעבד.

כל אחת מחמש הטעויות האלה נראית כמו חיסכון ברגע שבו היא נעשית, ורק בשלב הבא היא מתגלה כהוצאה: עריכה שלא נעשתה חוזרת בביקורות הקוראים, כריכה שלא נבדקה חוזרת כמדף שלא זז, ועימוד שלא נבדק חוזר כהדפסה שנייה. הדרך לצאת מזה אינה להוציא יותר כסף, אלא להחליט מראש מה נבדק, מי בודק ומתי, ולכתוב את זה במקום אחד שכולם רואים. זה בדיוק מה שתכנון הפקה עושה, והוא זול בהרבה מתיקון בדיעבד. ברוב הפרויקטים שאנחנו מלווים, ההפרש בין ספר שיצא חלק לספר שנתקע באמצע אינו גודל התקציב אלא סדר ההחלטות, ומי ידע מה בכל שלב.

אם אתם באמצע התהליך ורוצים להעריך כמה זמן ותקציב יידרשו, אפשר להתחיל מהמחשבון שלנו, או פשוט לכתוב לנו.