התשובה הקצרה: לפני שמשווים שני מספרים, בודקים שהם סופרים את אותו דבר. המילה ״גיליון״ היא הדוגמה החדה ביותר. בתעריף העורכים של איגוד אנשי הספר, ״גיליון דפוס״ הוא כמות טקסט: 24,000 תווים כולל רווחים. בבית הדפוס, גיליון הוא נייר: דף גדול שמודפס ומקופל לחוברת של כמה עמודים. אותה מילה מתארת בשתי הצעות מחיר שתי יחידות שאין ביניהן קשר. לכן הצעת מחיר נקראת בשלושה שלבים, ותמיד באותו סדר: מה היחידה, מה נכלל בה, ומה קורה כשמשהו משתנה. רוב מה שכתוב בעברית על הצעות מחיר לספר עוסק בשאלה כמ

התשובה הקצרה: לא מצאנו בישראל חוק שמסדיר את התואר ״עורך לשוני״, ולכן אי אפשר לבחור לפי תעודה בלבד, וגם לא לפי חברות באיגוד מקצועי. מה שכן בודק הוא מכשיר אחד: עריכת מבחן על קטע אחד, אותו קטע בדיוק לכל המועמדים. ההמלצה המקצועית המתועדת היחידה שמצאנו בנושא היא של איגוד העורכים העצמאיים בארצות הברית, וההיגיון שלה פשוט: מבחן ללא תשלום לא יעלה על חמישה עמודים תקניים, ידרוש כשעה מזמנו של המועמד, ויישלח לכל המועמדים באותו קטע כדי שתוכלו להשוות ישירות. מי שמחפש עורכת לספר ראשון מגלה ש

התשובה הקצרה: שלושת הדברים שקוראים להם ״מהדורה דיגיטלית״ הם שלושה מוצרים שונים. PDF משמר את העמוד בדיוק כפי שעוצב, EPUB מוותר על העמוד הקבוע כדי שהטקסט יזרום לפי המסך, ואפליקציה היא מוצר תוכנה שנבדק בחנויות האפליקציות בכלים אחרים לגמרי. בעברית ההבדל ביניהם גדול יותר מבאנגלית, משום שכיוון הדפדוף, הניקוד והפונט הם בדיוק שלושת המקומות שבהם התקן מנוסח בשפה ניטרלית, והיצרנים מתעדים מעט מאוד. מי שמוציא ספר בהוצאה עצמית מקבל את השאלה הזאת בשלב מוזר: אחרי שהספר כבר מעומד, כשהקובץ לדפ

התשובה הקצרה: ספר אוטוריטה נמדד ביכולת למצוא בו דבר, לא באורך שלו ולא במשקל הכריכה. הקורא שלו אינו קורא אותו מהתחלה לסוף, אלא נכנס אליו באמצע, מחפש תשובה אחת ורוצה למצוא אותה בשלושים שניות. ויש כאן עוד משהו, שמפתיע כמעט כל מי שמוציא ספר לעסק: ספר שאתם מחלקים בחינם, בחמישים עותקים או יותר, הוא ספר שיצא לאור בישראל לכל דבר ועניין, עם חובות שנגזרות מכך בחוק. חיפשנו תקן שמגדיר איך ספר כזה אמור להיראות, ומצאנו שהוא קיים רק לחלק קטן מאיברי הספר. את כל השאר קובע נוהג, ולא תקן. ״ספר

התשובה הקצרה: ספר בישול נמדד בשימוש. השאלה אם הוא נשאר פתוח על השיש, אם הנייר שורד טיפת שמן, ואם המתכון נקרא במבט אחד כששתי הידיים עסוקות, חשובה יותר מכל החלטה אסתטית שתתקבל עליו. שלוש ההכרעות שקובעות את זה, הכריכה, הנייר ומבנה עמוד המתכון, נסגרות מול בית הדפוס לפני העימוד ולא אחריו. ומה שהפתיע אותנו כשבדקנו את הנושא לעומק הוא כמה מהידע הזה פשוט לא מתועד: אין תקן למידה של ספר בישול, אין מונח עברי מאושר לכריכה שנפתחת שטוח, ואין בישראל הגדרה רשמית למה זו ״כוס״. המבחן היחיד שחשו

התשובה הקצרה: שלוש ההחלטות האלה אינן שלוש, אלא אחת. מספר העמודים בספר מודפס תמיד מתחלק בארבע, כי העמודים נדפסים יחד על גיליון גדול שמקופל ונחתך, והמידה שבחרתם היא שקובעת כמה עמודים נכנסים על כל גיליון. לכן מידה מחליטה על מספר העמודים, מספר העמודים מחליט על המחיר, והפורמט (מרובע, אנכי או אופקי) מחליט איך האיור בכלל יוכל לשבת. מה שאין הוא מידה תקנית. מי שמוסר לכם מידה ״נכונה״ לספר ילדים מוסר העדפה, לא כלל, ואת המידה שלכם קובעים מול בית הדפוס ולא לפניו. ספר ילדים נראה כמו הספר ה

התשובה הקצרה: טקסט הגב עושה שלושה דברים, בסדר הזה: הוא אומר על מה הספר, הוא נותן סיבה להמשיך לעמוד הראשון, והוא מציב את מי שכתב אותו. אבל הוא לא לבד על הכריכה האחורית. הברקוד תופס שם רוחב של 37.29 מילימטר בגודל התקני, ועוד אזורי שקט משני צדיו, ולידו יושבים המסת״ב, סימן ההוצאה ולעיתים המחיר. לכן ההחלטה על אורך הטקסט נופלת אחרי שיודעים מה עוד נמצא שם, ולא לפני. כמעט כל מי שכותב ספר ראשון מגיע לטקסט הגב בשלב שבו הכל כבר נגמר. הגוף עומד, הכריכה בדרך, ואז נזכרים שצריך גם משהו מאחו

איך נראה תהליך עיצוב כריכה לספר, משאלון האפיון ועד הקובץ לדפוס: ארבעה כיוונים, בחירת כיוון, חומר גלם נקי מטקסט, וחישוב השדרה לפי מספר העמודים.

מה עושים כשהגהה מגיעה אחרי שהספר כבר מעומד: אילו תיקונים זולים ואילו יקרים, למה שולחים הכול במנה אחת, ואיך זה משפיע על מספר העמודים ועל השדרה.

עריכה ספרותית, עריכה לשונית והגהה הן שלוש עבודות שונות. מה כל אחת עושה, באיזה שלב היא נכנסת, ואיפה בדיוק עובר הקו של העימוד.

חמש טעויות שכדאי להכיר לפני שמתחילים בתהליך ההוצאה לאור העצמית