קיבלתי הגהה אחרי שהספר כבר מעומד. מה עכשיו?
עודכן: 20 באוק׳
התשובה הקצרה: זה קורה הרבה יותר ממה שנדמה, וזה לא אסון. עימוד לא מקפיא את הטקסט. מה שכן משתנה הוא המחיר של כל תיקון: החלפת מילה היא כמעט כלום, הוספת פסקה שלמה היא כבר סיפור אחר, ושינוי שמזיז את מספר העמודים נוגע גם בתוכן העניינים וגם ברוחב השדרה בכריכה. הכלל המעשי אחד: לא לשלוח תיקונים בטפטוף. לאסוף את הכול למנה אחת, לסמן אותה על קובץ אחד, ולהעביר בבת אחת.
למה זה קורה בכלל
בסדר הנכון ההגהה קודמת לעימוד. בפועל היא מגיעה אחריו, משלוש סיבות שחוזרות אצל כמעט כל כותב עצמאי.
הראשונה, ההגהה נדחית. היא מרגישה כמו השלב הכי קל, ולכן היא נדחפת הצידה עד שהספר כבר אצל המעמדת. השנייה, רק בעימוד הטקסט מקבל צורה של ספר, ופתאום רואים דברים שעל המסך לא נראו. פסקה שחוזרת על עצמה, דיאלוג שלא ברור מי אומר אותו. השלישית, לפעמים פשוט מצרפים מגיה מאוחר, אחרי שהתקציב התאזן.
אף אחת מהשלוש אינה טעות שצריך להצטער עליה. היא רק דורשת שיטה אחרת.
מה זול, מה יקר ומה כבר לא אפשרי
לא כל תיקון נולד שווה. ההבדל אינו בכמות המילים אלא בשאלה אחת: האם התיקון מזיז את הטקסט שאחריו.
תיקונים שכמעט לא עולים. פסיק, נקודה, מירכאות, שגיאת כתיב, והחלפת מילה במילה באורך דומה. הם נכנסים במקום, שום דבר אחר בעמוד לא זז.
תיקונים בינוניים. הוספה או מחיקה של משפט. הפסקה נבנית מחדש, השורות זזות, ולפעמים העמוד נגמר במקום אחר. בתוך פרק אחד זה בדרך כלל נבלע.
תיקונים יקרים. הוספה או הסרה של פסקה שלמה, שינוי סדר הפרקים, או החלפת שם של דמות לאורך כל הספר. כל אחד מהם משנה את מספר העמודים, וברגע שמספר העמודים זז, זזים אחריו תוכן העניינים, מספרי העמודים בהפניות, ולפעמים גם רוחב השדרה בכריכה, שמחושב ממספר העמודים ומעובי הנייר. על השלב הזה מול בית הדפוס יש הסבר מפורט כאן.
ומה כבר לא אפשרי. אחרי שהקובץ נשלח לדפוס והמכונה רצה, אין תיקונים. יש הדפסה מחדש. זו הסיבה היחידה שבגללה כדאי לעצור ולסיים את ההגהה גם אם זה דוחה את התאריך בשבוע.
למה מנה אחת ולא טפטוף
זו הנקודה שחוסכת הכי הרבה כסף, והיא גם הכי פחות אינטואיטיבית.
כל סבב תיקונים הוא יחידת עבודה שלמה, לא סכום של תיקונים בודדים. פותחים את הקובץ, מטמיעים, מייצאים PDF חדש, בודקים שהשורות לא נשברו במקום רע, ושולחים לאישור. שלושה תיקונים שנשלחו בשלוש הודעות נפרדות יוצרים שלושה סבבים כאלה, והעלות היא פי שלושה מאותם שלושה תיקונים במנה אחת.
לכן: לקרוא את כל הספר, לסמן הכול, ורק אז לשלוח. גם אם לוקח שבוע.
איך מעבירים את התיקונים נכון
ההבדל בין סבב חלק לסבב מתיש הוא בעיקר באיך התיקונים מגיעים.
קובץ אחד, גרסה אחת. PDF אחד עם כל ההערות. לא שלושה קבצים, ולא תיקונים שמפוזרים בין מייל, וואטסאפ וטלפון.
הערה מעוגנת, לא תיאור. ״בעמוד 40 יש טעות״ מחייב חיפוש. הערה שמסומנת על המילה עצמה נכנסת ישירות.
לכתוב מה צריך להיות, לא רק מה לא בסדר. ״חסר פסיק״ פחות שימושי מהמשפט המתוקן במלואו.
לציין על איזו גרסה סימנתם. זו הנקודה הכי חשובה: אם הספר עומד מחדש בין הסימון להטמעה, מספרי העמודים זזו, וכמעט כל הערה תדרוש איתור ידני מחדש.
מה כדאי לסכם מראש, עוד לפני הסבב הראשון
רוב הוויכוחים על תיקונים אינם ויכוחים על התיקון עצמו אלא על מה סוכם. שלוש שאלות קצרות למי שמעמד לכם את הספר, בכתב, לפני שהעבודה מתחילה:
כמה סבבי תיקונים כלולים במחיר. זו השאלה הראשונה, והתשובה צריכה להיות מספר, לא ״עד שיהיה טוב״.
מה נחשב סבב חדש. האם עשרה תיקונים שמגיעים יום אחרי שסגרתם הם המשך של הסבב הקודם או סבב נוסף. אין כאן תשובה אחת נכונה בשוק, יש הסכמה מראש.
באיזה פורמט מעבירים. PDF מסומן, קובץ וורד, רשימה ממוספרת. כל אחד עובד אחרת, ולמעמד יש בדרך כלל העדפה שחוסכת זמן לשני הצדדים.
שלוש השאלות האלה לוקחות חמש דקות ומונעות את השיחה הלא נעימה שמגיעה בדיוק כשהספר כמעט מוכן.
ההערה היא הצעה, לא פסק דין
נקודה שקל לשכוח כשההערות מגיעות בכמות: מגיה טוב מסמן גם דברים שאינם טעויות. ניסוח שהוא היה בוחר אחרת, חזרה על מילה שמפריעה לו, משפט ארוך מדי לטעמו. חלק מההערות האלה ישפרו את הספר, וחלקן פשוט אינן הקול שלכם.
ההבחנה ביניהן היא עבודה שלכם, ולא של אף אחד אחר. טעות בעברית היא טעות ומתקנים אותה. העדפה סגנונית היא דיון, ומותר לכם לסיים אותו ב״לא, זה נשאר כמו שהוא״. ספר שעבר שלושה בעלי מקצוע וכל אחד מהם קיבל את כל מה שביקש, מגיע לדפוס בלי קול ברור.
איך נמנעים מזה בפעם הבאה
הסדר שעובד הוא עריכה, הגהה, עימוד, ואז הגהת עימוד. השלב האחרון הוא עבודה אחרת לגמרי: הוא לא מחפש תוכן אלא את מה שרק העימוד יצר. שורה בודדת שנשארה בראש עמוד, מילה בודדת בסוף פסקה, חלוקת מילים שגויה בסוף שורה, כותרת שנתקעה בתחתית העמוד בלי הטקסט שאחריה.
וכן, הגהה ועריכה אינן אותו דבר, וגם לא אותו בעל מקצוע. ההבדל ביניהן, ומה כל אחת באמת עושה, נמצא בפוסט שכתבנו עליו.
אז מה עושים עכשיו
אם ההגהה כבר אצלכם והספר כבר מעומד, הסדר פשוט:
לקרוא את ההגהה במלואה לפני ששולחים משהו.
למיין את ההערות לשלוש הרמות: מילה, משפט, מבנה.
להחליט מה מהרמה השלישית באמת חייב להיכנס. חלק מההערות הן הצעה לשיפור, לא תיקון של טעות, והזכות להגיד עליהן ״לא״ היא שלכם.
לשלוח הכול יחד, על קובץ אחד, עם ציון הגרסה.
אתם תמיד יודעים איפה הספר שלכם עומד, ואת מי לבחור. גם כשההערות מגיעות באיחור.
ואם מה שחסר לכם עכשיו הוא בעל המקצוע עצמו, מגיה או מעמדת, הפינצטה היא מאגר אנשי המקצוע של קפיטל. כל אחד ואחת נבחרו אחד אחד, אתם מתקשרים איתם ישירות, ואנחנו כאן בכל שלב מולם.
תגובות