איך בוחרים עורכת לספר: עריכת מבחן על קטע, ואיך קוראים את מה שחזר
התשובה הקצרה: לא מצאנו בישראל חוק שמסדיר את התואר ״עורך לשוני״, ולכן אי אפשר לבחור לפי תעודה בלבד, וגם לא לפי חברות באיגוד מקצועי. מה שכן בודק הוא מכשיר אחד: עריכת מבחן על קטע אחד, אותו קטע בדיוק לכל המועמדים. ההמלצה המקצועית המתועדת היחידה שמצאנו בנושא היא של איגוד העורכים העצמאיים בארצות הברית, וההיגיון שלה פשוט: מבחן ללא תשלום לא יעלה על חמישה עמודים תקניים, ידרוש כשעה מזמנו של המועמד, ויישלח לכל המועמדים באותו קטע כדי שתוכלו להשוות ישירות.
מי שמחפש עורכת לספר ראשון מגלה שכל האתרים אומרים את אותו דבר: בקשו המלצות, בדקו ניסיון, ותראו אם יש כימיה. זה לא עוזר, כי בשלב הזה אין לכם שום דרך לדעת אם ההמלצה שקיבלתם מתאימה לספר שלכם, ואין לכם כלים לשפוט את התשובות המקצועיות שתקבלו. הפוסט הזה לא עוסק בשאלה מה זו עריכה, זה נמצא בפוסט על שלושת סוגי העריכה, ושם גם שמונה השאלות שכדאי לשאול בהצעת מחיר. כאן בוחרים בן אדם.
למה תעודה לא מכריעה, ומה היא כן אומרת
בישראל יש תוכניות תעודה אקדמיות בעריכה לשונית, והן לא קלות להתקבל אליהן. באוניברסיטת תל אביב, התוכנית ללימודי תעודה בעריכה לשונית דורשת תואר ראשון ממוסד מוכר בציון 80 לפחות, ומי שהתואר שלו אינו בלשון עברית נדרש להשלים 6 נקודות זכות בקורסי השלמה עם ממוצע 80 ובלי קורס מתחת ל-75. הקבלה מותנית גם בבחינת כניסה ובראיון אישי, והאוניברסיטה כותבת במפורש שהבחינה בודקת ידיעת כללי הלשון והתאמה לעבודת עריכה, ואינה דורשת רקע אקדמי בבלשנות. באוניברסיטת בר אילן התוכנית חד שנתית, הדרישה היא תואר ראשון בממוצע 76 ומעלה, מי שאינו בוגר חוג ללשון עברית משלים שלושה קורסי גישור בניקוד, בתחביר ובתולדות הלשון, ויש גם מבחן מיון טקסטואלי שצריך לעבור. בחודשים האחרונים של התוכנית הסטודנטים עוברים התמחות בעריכה מעשית.
זה אומר שני דברים הפוכים. אם מישהי אומרת לכם שיש לה תעודה בעריכה לשונית מאחת מהתוכניות האלה, מדובר בשנה של לימודים אחרי תואר, עם מבחן כניסה ועם ממוצע נדרש, וזה מידע אמיתי. אבל זה גם לא מכריע: אין חוק שמונע מאף אחד לקרוא לעצמו עורך לשוני בלי התוכנית הזאת, ויש עורכים מעולים שהגיעו מהתחום בדרך אחרת. תעודה היא נתון, לא מסננת.
חברות באיגוד אינה בדיקת איכות, והמנגנון מעיד על עצמו
איגוד אנשי הספר הוא עמותה רשומה של מתרגמים, עורכים, מגיהים, לקטורים ומנקדים. עמוד ההצטרפות שלו מתאר את המנגנון במדויק: החברות נכנסת לתוקף מיד עם קבלת תשלום וטופס ממולא כהלכה, היא פתוחה מגיל 17 ואילך, דמי החבר הם 130 שקלים לשנה, וניתן לבטל את החברות תוך שבועיים מרגע ההצטרפות. הטופס שואל על שנות ניסיון במקצוע, אבל לא מציב מינימום. לא מצאנו בעמוד הזה בחינה, בדיקת תיק עבודות, המלצות או כל סינון מקצועי אחר, ולא מצאנו באתר האיגוד קוד אתי שמחייב את החברים.
זאת לא ביקורת על האיגוד, שמגדיר את עצמו כגוף שמגן על זכויות החברים בו, ולא על מי שחבר בו. זה פשוט אומר שהסמל על החתימה מעיד על דבר אחד: מי שמולכם עוסק בתחום הזה ושילם דמי חבר. הוא לא מעיד על רמת העבודה, והוא לא תחליף לבדיקה שלכם.
המכשיר שבאמת בודק: עריכת מבחן על קטע אחד
הגוף שמנסח את זה בכתב הוא Editorial Freelancers Association, איגוד העורכים העצמאיים בארצות הברית, במסמך שנקרא EFA Suggested Guidelines for Editorial Testing. המסמך מיועד למי שמזמין עבודת עריכה, והוא קובע כמה דברים שכדאי לאמץ כמו שהם.
מבחן יכול להיות בתשלום או בלי תשלום, ולשני המצבים יש כללים שונים. מבחן ללא תשלום, לפי המסמך, לא יעלה על חמישה עמודים תקניים, כלומר 250 מילים לעמוד ברווח כפול, ידרוש כשעה בלבד מזמנו של המועמד, ויינתן לו פרק זמן סביר להחזיר אותו. מבחן בתשלום יכול להיות מתוך כתב היד עצמו, והמסמך מוסיף דרישה שקל לפספס: אם אתם נותנים כמבחן עבודה חיה, כלומר קטע שבאמת נמצא עכשיו בעריכה, עליכם לומר את זה למועמד.
הכלל החשוב ביותר במסמך הוא שאותו קטע נשלח לכל המועמדים. בניסוח של האיגוד, מי ששולח דוגמאות לכמה עורכים ישלח לכל אחד מהם את אותו חלק מכתב היד, כדי שיהיה אפשר להשוות את העבודה ישירות. זה נשמע טריוויאלי וזה כמעט תמיד לא מה שקורה בפועל, כי כל פנייה מתגלגלת בנפרד ובסוף יש שלושה קבצים על שלושה קטעים שונים, שאי אפשר להשוות ביניהם.
המסמך הזה אמריקאי והוא סופר מילים, בעוד שהתעריף הישראלי בנוי על תווים וגיליונות דפוס. אין טעם לתרגם את המספרים אחד לאחד. מה שעובר בין השפות הוא הסדר ולא המידה: קטע אחד, אותו קטע לכולם, היקף שנמדד בכשעת עבודה, ומועד החזרה שנקבע מראש.
מה שולחים יחד עם הקטע
לפי אותו מסמך, הקטע צריך להיות מייצג את החומר שאתם בדרך כלל כותבים, והפנייה צריכה לכלול שני דברים שרוב הסופרים לא חושבים עליהם. הראשון הוא מדריך הסגנון המועדף וכל כלל בית רלוונטי, אם יש. השני הוא שיטת העבודה: עריכה על המסך בוורד עם סימון שינויים, סימון על גבי PDF, או עבודה על נייר. בלי ההנחיה הזאת כל מועמד יחזיר בשיטה אחרת, ושוב לא תוכלו להשוות.
מעבר למה שכתוב במסמך, שלוש החלטות מעשיות: לא לשלוח את הפרק הראשון, כי הוא הפרק שעבר אצלכם הכי הרבה סבבים והוא לא מייצג את הספר. לבחור קטע מאמצע הספר שיש בו גם דיאלוג וגם פסקה עובדתית, כי אלה שני דברים שונים לחלוטין בעריכה. ולכתוב במשפט אחד מה אתם לא רוצים שייגעו בו, למשל שפה מכוונת של דמות או מונח מקצועי שאתם מתעקשים עליו. התשובה למשפט הזה שווה לפעמים יותר מכל הקובץ.
איך קוראים את מה שחזר, כשאתם לא עורכים
זה החלק שאף אחד לא מסביר, והוא הסיבה שהרבה סופרים מרגישים שעריכת המבחן לא עזרה להם להחליט. אתם לא יכולים לשפוט אם תיקון דקדוקי נכון, אבל אתם כן יכולים לשפוט את כל הדברים הבאים.
האם יש הערות, או רק תיקונים. קובץ שחוזר מתוקן ושקט לא אומר לכם כלום. קובץ שבו יש גם הערות שוליים קצרות שמסבירות למה נעשה שינוי, ובמיוחד שינוי שאינו שגיאה אלא בחירה, הוא קובץ שאפשר ללמוד ממנו. זה גם מה שתקבלו לאורך כל העבודה.
האם מופרדת שגיאה מהעדפה. עורכת טובה מסמנת אחרת ״זה שגוי״ ו״אני הייתי מנסחת אחרת״. מי שמגיש את שתי הקטגוריות באותו צבע ובאותו ביטחון, יחזיר לכם ספר שנשמע כמוה.
האם נפתחה החלטת עקביות. שם שנכתב בשתי צורות, מספרים בספרות או במילים, כתיב מלא או חסר. אם בקטע היו שתי צורות והמועמדת לא התייחסה לזה בכלל, היא לא עבדה על הספר, היא עבדה על הפסקה.
האם הקול שלכם שרד. קחו פסקה אחת שאתם אוהבים, קראו אותה בקול בנוסח שלכם ואז בנוסח שחזר. אם המשמעות השתפרה והקצב נשאר שלכם, זה עבד. אם היא נשמעת נכונה יותר וזרה, שמרו את זה כנתון, גם אם קשה להסביר אותו.
האם נשאלו שאלות. עריכת מבחן טובה כמעט תמיד חוזרת עם שאלה אחת או שתיים לסופר. מי שלא שאל כלום על קטע מאמצע ספר שהוא לא קרא, או שלא היה אכפת לו, או שהוא מניח שהוא מבין את הכוונה שלכם בלי לשאול.
ואז, רק אז, פותחים את שלושת הקבצים זה לצד זה ומשווים את אותה פסקה אחת בשלושתם. לא את כל הקטע. פסקה אחת בשלוש גרסאות מראה את ההבדל בין שלוש גישות בתוך דקה.
מה לשאול על האדם, אחרי שראיתם את העבודה
שמונה השאלות על ההצעה עצמה, כולל יחידת התמחור וספירת סבבי התיקון, נמצאות בפוסט על סוגי העריכה. כאן נשארות ארבע שאלות שהן על האדם ולא על העבודה.
אילו ספרים בז׳אנר הזה ערכת, ומה היה שם קשה. התשובה השנייה מעניינת יותר מהראשונה.
אפשר לדבר עם סופר אחד שעבדת איתו. בקשה סבירה לחלוטין, והסירוב לה הוא תשובה.
מה את לא עושה. עורכת שיש לה גבול ברור, למשל שהיא לא כותבת מחדש פסקאות שלמות או שהיא לא עובדת בלי מדריך סגנון, היא עורכת שחשבה על התפקיד שלה.
מי קורא את הגרסה המעומדת, ובאיזה שלב. זאת נקודת הכישלון הנפוצה בין עריכה לעימוד, והיא מוסברת בפוסט על הגהה אחרי עימוד.
שש נורות אדומות
סירוב לכל מבחן, גם בתשלום. מבחן בתשלום הוא עבודה בתשלום, והסירוב לו אומר משהו.
קובץ שחזר ללא הערה אחת וללא שאלה אחת. עריכה היא דיאלוג, וקובץ שחוזר שקט לא עבר עריכה.
מחיר סופי לפני שראו את כתב היד. אפשר לקבל טווח, לא מחיר.
הבטחת תוצאה. ״אני אעשה את זה מושלם״ אינו דבר שעורך יכול להתחייב עליו.
כתיבה מחדש במקום עריכה. כשחוזרות פסקאות שלמות בניסוח אחר בלי הערה שמסבירה למה, זה לא תיקון, זאת החלפה.
אין מסמך שמגדיר את ההיקף. מה נכלל, מה לא, כמה סבבים, ומה התאריך. בעל פה זה לא היקף.
שבע ההכרעות לפני שמוסרים כתב יד לעריכה
לבחור קטע אחד מאמצע הספר, שיש בו גם דיאלוג וגם פסקה עובדתית, ולא את הפרק הראשון.
לשלוח את אותו קטע בדיוק לכל המועמדים. זאת ההנחיה המרכזית של EFA, והיא מה שהופך שלוש תשובות להשוואה.
להגדיר את ההיקף לפי ההמלצה המתועדת: מבחן ללא תשלום עד חמישה עמודים תקניים וכשעת עבודה, עם מועד החזרה סביר. מעבר לזה, לשלם.
לצרף את שיטת העבודה ואת מדריך הסגנון: סימון שינויים בוורד, סימון על PDF או נייר, וכל כלל בית שחל על הספר.
לכתוב במשפט אחד מה אסור לגעת בו, ולקרוא בעיון את התשובה לזה.
לקרוא את הקובץ שחזר לפי חמשת הסימנים: הערות, הפרדה בין שגיאה להעדפה, החלטת עקביות, שימור הקול, ושאלות לסופר.
להשוות פסקה אחת בשלוש הגרסאות, ולא את כל הקטע, ולהכריע על הקובץ ולא על התחושה בשיחה.
הקו התחתון
תעודה היא נתון, חברות באיגוד היא נתון, והמלצה היא נתון. אף אחד מהשלושה לא נבדק מול הספר שלכם. הדבר היחיד שנבדק מול הספר שלכם הוא קטע מתוכו שחזר ערוך, ומה שנדרש מכם אינו היכולת לשפוט עריכה אלא האופן שבו אתם קוראים את הקובץ שחזר. ברגע שהקטע זהה לכל המועמדים, ההשוואה עושה את העבודה במקומכם. אתם תמיד יודעים איפה הספר שלכם עומד, ואת מי לבחור.
מאחורי קפיטל עומדת נטלי קלוג, שמנהלת הפקה של ספרים ומרכזת סביב כל פרויקט את אנשי המקצוע שהוא צריך, כולל שלב העריכה וההחלטות שנגזרות ממנו.
מי שמחפש את איש המקצוע הנכון, הפינצטה היא מאגר הספקים של קפיטל: https://www.capital-books.co.il/pintzeta
תגובות