איך קוראים הצעת מחיר של ספק לספר, ואיך משווים בין שתיים
התשובה הקצרה: לפני שמשווים שני מספרים, בודקים שהם סופרים את אותו דבר. המילה ״גיליון״ היא הדוגמה החדה ביותר. בתעריף העורכים של איגוד אנשי הספר, ״גיליון דפוס״ הוא כמות טקסט: 24,000 תווים כולל רווחים. בבית הדפוס, גיליון הוא נייר: דף גדול שמודפס ומקופל לחוברת של כמה עמודים. אותה מילה מתארת בשתי הצעות מחיר שתי יחידות שאין ביניהן קשר. לכן הצעת מחיר נקראת בשלושה שלבים, ותמיד באותו סדר: מה היחידה, מה נכלל בה, ומה קורה כשמשהו משתנה.
רוב מה שכתוב בעברית על הצעות מחיר לספר עוסק בשאלה כמה זה עולה. זאת שאלה שאין לה תשובה אחת, כי היא תלויה בספר. השאלה שכן יש לה תשובה היא איך קוראים את המספר שקיבלתם, ואיך יודעים אם שתי הצעות בכלל מדברות על אותה עבודה. על הצעת מחיר לעריכה לשונית ולהגהה כבר כתבנו בפוסט על שלושת סוגי העריכה, ושם גם שמונה השאלות שכדאי לשאול עורכת. כאן ההמשך: עימוד, עיצוב ודפוס, והדרך להעמיד שתי הצעות זו מול זו.
קודם היחידה, אחר כך המספר
כל ספק בשרשרת ההפקה מתמחר ביחידה אחרת, וזה טבעי, כי כל אחד מהם עובד על חומר אחר. עורכת עובדת על טקסט, ולכן היא סופרת תווים או מילים. מעמד עובד על עמודים. בית דפוס עובד על נייר ועל כמות עותקים. הבעיה מתחילה כששני ספקים מאותו תחום מתמחרים ביחידות שונות, ואז ההצעות נראות דומות ואינן.
בעריכה לשונית זה קורה כבר בשאלה אם סופרים תווים עם רווחים או בלי. לפי התעריף של איגוד אנשי הספר, שמפורט בפוסט על סוגי העריכה, ספירה בלי רווחים יוצאת בערך 18% נמוכה יותר על אותו טקסט בדיוק. כלומר הצעה שנראית זולה יותר לגיליון עשויה להיות יקרה יותר לספר.
הדרך היחידה להשוות היא לבקש מכל ספק את הסכום הכולל עבור כתב היד הספציפי שלכם, ולא את התעריף שלו. תעריף הוא מספר שאתם צריכים לתרגם, וסכום כולל הוא מספר שאפשר להעמיד מול מספר אחר. אם ספק לא מוכן לתת סכום כולל לפני שראה את החומר, זה סביר לגמרי, ואז מבקשים ממנו את היחידה, את מספר היחידות שהוא מעריך בספר שלכם, ואת הדרך שבה הוא ספר אותן.
מה זה ״עמוד״ בהצעת מחיר לעימוד
״מחיר לעמוד״ נשמע כמו היחידה הברורה ביותר, וזאת דווקא היחידה שהכי קל לטעות בה. יש שני עמודים שונים לגמרי: עמוד של כתב היד, כמו שהוא נראה אצלכם בוורד, ועמוד של הספר המעומד, אחרי שנבחרו גודל הספר, הגופן, גודל האות והמרווח בין השורות. אותו כתב יד יכול לצאת במספר עמודים שונה מאוד לפי ההחלטות האלה, ולכן הצעה לפי עמוד כתב יד והצעה לפי עמוד מעומד לא מדברות על אותה כמות.
לא מצאנו תעריף ישראלי מתועד ומתוארך לעימוד ספר בעברית, לא של איגוד מקצועי ולא של גוף אחר. זה אומר שאין מספר ״נכון״ שאפשר לבדוק מולו הצעה, ומה שנשאר הוא לוודא ששתי ההצעות סופרות את אותם עמודים ומכניסות לתוכם את אותם דברים. בפועל, ההבדלים מסתתרים בעמודים שהם לא טקסט רץ: עמודי שער, עמוד זכויות, תוכן עניינים, תמונות, טבלאות, הערות שוליים ומפתח. ספק אחד מכניס אותם למחיר העמוד, ספק אחר מתמחר אותם בנפרד, וספק שלישי לא הזכיר אותם בכלל.
מספר העמודים נקבע גם בבית הדפוס
כאן נכנס הגיליון של בית הדפוס. ספר לא מודפס עמוד אחרי עמוד, אלא בחוברות: דף גדול שעליו מודפסים כמה עמודים יחד, ואז הוא מקופל ונחתך. דניאל קרניטו, מנהלת האמנות של הוצאת Lerner בארצות הברית, מסבירה בפוסט על ספרי תמונות שבכל קיפול של הדף מספר העמודים מכפיל את עצמו, ושאחת הכמויות הנפוצות ביותר בחוברת היא 16 עמודים. היא מוסיפה שכפולות של 8 נפוצות במספרי העמודים של ספרי תמונות, ושל ספרים בכלל.
המשמעות להצעת מחיר: מספר העמודים שהמעמד מתמחר ומספר העמודים שבית הדפוס מתמחר לא תמיד זהים. אם הספר המעומד יוצא 196 עמודים ובית הדפוס עובד בחוברות של 16, הספר המודפס עשוי לצאת 208 עמודים, והעמודים העודפים יהיו ריקים או ימולאו במשהו. באותו פוסט קרניטו נותנת דוגמה של ספר בן 36 עמודים, שאפשר להרכיב משלוש חוברות של 8 ועוד חוברת של 4, או משתי חוברות של 16 ועוד 4, וכותבת שחוברות קטנות פחות משתלמות. לכן שווה לשאול את בית הדפוס מה מבנה החוברות שהוא מתכנן לספר שלכם, ולהעביר את התשובה למעמד לפני שהעימוד נסגר.
האם המחיר כולל מע״מ
חוק הגנת הצרכן קובע בסעיף 17ד שעוסק לא ינקוב במחיר של נכס או שירות המוצע לצרכן אלא אם כן זה המחיר הכולל, ובשקלים. סעיף 17א מגדיר ״מחיר כולל״ כמחיר שכולל את כל המסים, לרבות מס ערך מוסף, וכל תשלום נלווה שאין לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליו.
יש כאן הסתייגות שחשוב להכיר. החוק מגדיר ״צרכן״ כמי שקונה שירות לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי. אם אתם מוציאים את הספר כעוסק, כחלק מהעסק שלכם, ייתכן שאתם לא ״צרכן״ במובן הזה, ואז ספק יכול לגיטימית לכתוב מחיר לפני מע״מ. זאת לא חוות דעת משפטית, וזה גם לא משנה את מה שצריך לעשות: לבדוק בכל הצעה, במפורש, אם המספר כולל מע״מ, ולהשוות שתי הצעות רק כששתיהן באותו מצב.
מה נחשב סבב תיקונים
כמעט כל הצעה לעימוד או לעיצוב כתובה בה כמות סבבי תיקונים. כמעט אף הצעה לא כתוב בה מה זה סבב. וזה כל ההבדל, כי ״שני סבבים״ יכולים להיות שני קבצי הערות מרוכזים, ויכולים להיות שתי הודעות בוואטסאפ.
ההגדרה שכדאי לבקש בכתב היא שסבב הוא קובץ אחד של הערות שנמסר בבת אחת, והספק מחזיר עליו גרסה אחת מתוקנת. הערה שמגיעה אחרי שהקובץ נמסר היא כבר תחילת הסבב הבא. ההגדרה הזאת משרתת גם אתכם, כי הערות מרוכזות נקראות טוב יותר, ופחות הערות נופלות בין הכיסאות. בפוסט על הגהה אחרי שהספר מעומד יש פירוט של איך מרכזים הערות על ספר מעומד. מה שנשאר לשאול הוא מה עולה סבב נוסף מעבר למה שכלול, ואם הוא מתומחר לפי שעה או במחיר קבוע.
מי משלם על שינוי אחרי סגירה לדפוס
לעולם הדפוס יש מונח ותיק לשאלה הזאת. המילון Merriam-Webster מגדיר author's alteration, ובקיצור AA, כשינוי או תיקון שאינו טעות של בית הדפוס, שהוזמן על גבי הוכחת דפוס, ושלפי המנהג מחויב בו המחבר. מולו עומד המצב ההפוך, טעות של הספק עצמו, שאותה הוא מתקן על חשבונו.
החלוקה הזאת עובדת גם מחוץ לבית הדפוס. אחרי שאישרתם קובץ, כל שינוי מתחלק לאחד משני סוגים: שינוי שלכם, כי החלטתם להוסיף פסקה או להחליף תמונה, או טעות של מי שעבד על הקובץ, כמו שורה שנשמטה בעימוד. הסוג הראשון בדרך כלל עולה כסף, והסוג השני לא אמור לעלות. מה שכדאי שיהיה כתוב בהצעה הוא מהי נקודת הסגירה, כלומר על איזה אישור שלכם המחיר מתחיל לחול על שינויים, ומי מכריע כשיש מחלוקת אם משהו הוא טעות או שינוי.
תנאי הדפוס הם משא ומתן, לא מנהג
הרבה תנאים בהצעת מחיר של בית דפוס נכתבים כאילו הם כלל מקצועי מחייב: סטייה מותרת בכמות העותקים, תשלום על הוכחות, אחסון קבצים, מועדי אספקה. איגוד תעשיית הדפוס של סן דייגו, PIA San Diego, כותב במפורש במסמך ההנחיות שלו שהוא מחליף את מה שנקרא בעבר ״מנהגי המסחר״ ואינו אמור להיות מחייב משפטית, ושכל רכיבי המחיר וכל תנאי ההסכם הם עניין של משא ומתן והסכמה בין בית הדפוס ללקוח.
מסמך אמריקאי אינו חוק בישראל, אבל הוא מלמד משהו שכדאי לזכור: כשבית דפוס כותב ״זה המקובל״, זה עדיין סעיף בהצעה ולא עובדה. הדוגמה הבולטת היא כמות העותקים. נפוץ שבית דפוס מספק מעט יותר או מעט פחות ממה שהוזמן, ומחייב לפי מה שסופק בפועל. לא מצאנו מקור ראשוני לאחוז ״מקובל״ של סטייה כזאת, ולכן לא נכתוב כאן מספר. מה שכן כדאי הוא לשאול אם הכמות שהזמנתם מובטחת, ואיך מחויבת סטייה לכל כיוון.
איך מעמידים שתי הצעות זו מול זו
בשלב הזה כבר אפשר להשוות. לוקחים דף אחד, כותבים בו שתי עמודות, ומעבירים לכל עמודה רק מספרים שתורגמו לסכום כולל עבור אותו ספר, באותו מצב מע״מ, עם אותה כמות סבבים ואותה כמות עותקים. כל דבר שמופיע בהצעה אחת ולא מופיע בשנייה נכתב בשורה נפרדת, עם סימן שאלה, עד שמקבלים עליו תשובה.
אם אתם רוצים נקודת ייחוס לפני שאתם בכלל פונים לספקים, המחשבון של קפיטל נותן אומדן לפי שלבי ההפקה, מעריכה ועד דפוס. אומדן הוא לא הצעת מחיר, אבל הוא עוזר לזהות הצעה שרחוקה מאוד מהטווח, לשני הכיוונים, ולשאול עליה שאלה נוספת.
שבע שאלות לפני שמשווים שתי הצעות מחיר
מה היחידה, ובכמה יחידות מדובר בספר שלי. תווים עם רווחים או בלי, עמוד כתב יד או עמוד מעומד, עותק או גיליון.
מה הסכום הכולל עבור כתב היד הזה. ואם אין עדיין סכום, איך נספרו היחידות שעליהן מבוסס האומדן.
מה נכנס לתוך מחיר העמוד. עמודי שער, תוכן עניינים, תמונות, טבלאות, הערות שוליים ומפתח, כל אחד בנפרד.
כמה סבבי תיקונים כלולים, ומה נחשב סבב. ההגדרה שכדאי לבקש: קובץ הערות אחד שנמסר בבת אחת.
מהי נקודת הסגירה, ומי משלם על שינוי אחריה. ואיך מבחינים בין שינוי שלי לבין טעות של הספק.
האם המחיר כולל מע״מ. ולהשוות רק בין הצעות שנמצאות באותו מצב.
מה מבנה החוברות ומה קורה בכמות העותקים. האם הכמות מובטחת, ואיך מחויבת סטייה לכל כיוון.
הקו התחתון
הצעת מחיר זולה יותר היא לא בהכרח הצעה שעולה פחות. היא יכולה לספור ביחידה קטנה יותר, להשאיר בחוץ את העמודים שאינם טקסט, להגדיר סבב תיקונים כהודעה אחת, או להיכתב לפני מע״מ. ברגע ששתי ההצעות מתורגמות לסכום כולל עבור אותו ספר ובאותם תנאים, ההשוואה הופכת לפשוטה, וההחלטה נשארת בידיים שלכם, על בסיס מספרים שאתם מבינים. שתי הצעות משווים רק אחרי ששתיהן סופרות את אותו דבר.
מאחורי קפיטל עומדת נטלי קלוג, שמנהלת הפקה של ספרים מול עורכים, מעמדים ובתי דפוס, וכתבה מדריך מעשי על העבודה מול בית דפוס.
מי שמחפש את איש המקצוע הנכון, הפינצטה היא מאגר הספקים של קפיטל: https://www.capital-books.co.il/pintzeta
תגובות