ספר ילדים: איך בוחרים מידה, מספר עמודים ופורמט
עודכן: 21 באוק׳
התשובה הקצרה: שלוש ההחלטות האלה אינן שלוש, אלא אחת. מספר העמודים בספר מודפס תמיד מתחלק בארבע, כי העמודים נדפסים יחד על גיליון גדול שמקופל ונחתך, והמידה שבחרתם היא שקובעת כמה עמודים נכנסים על כל גיליון. לכן מידה מחליטה על מספר העמודים, מספר העמודים מחליט על המחיר, והפורמט (מרובע, אנכי או אופקי) מחליט איך האיור בכלל יוכל לשבת. מה שאין הוא מידה תקנית. מי שמוסר לכם מידה ״נכונה״ לספר ילדים מוסר העדפה, לא כלל, ואת המידה שלכם קובעים מול בית הדפוס ולא לפניו.
ספר ילדים נראה כמו הספר הפשוט ביותר להפיק. הוא קצר, יש בו מעט טקסט, ויש בו תמונות. בפועל הוא הספר שבו הכי הרבה החלטות נעולות זו בזו, וזה בדיוק מה שמפתיע סופרים. בספר פרוזה אפשר לכתוב קודם ולעמד אחר כך, והעימוד יסתדר. בספר ילדים, מספר העמודים הוא חלק מהכתיבה. אם הסיפור שלכם נפרס על 37 עמודים, אין ספר כזה.
למה מספר העמודים אינו החלטה חופשית
ספר לא מודפס עמוד-עמוד. מדפיסים גיליון נייר גדול שעליו יושבים הרבה עמודים זה לצד זה, מקפלים אותו, חותכים ומחברים. קבוצת הגיליונות המקופלת הזאת, שנכנסת לכרך כיחידה אחת, נקראת בעברית קונטרס. זה המונח של מילון הספרנות של האקדמיה ללשון העברית, והוא בשימוש גם אצל בתי דפוס בארץ.
כל קיפול מכפיל את מספר העמודים, ולכן מספר העמודים בקונטרס הוא תמיד כפולה של ארבע. בתי דפוס עובדים בפועל בקונטרסים של 8, 16 או 32 עמודים, ובהדפסת אופסט מקובל שעל גיליון אחד יושבים 16 עמודים. סו בוסוול, סגנית המוציא לאור לספרי תמונות בהוצאת רנדום האוס, מתארת את זה בפשטות: המכונות מדפיסות בכפולות של 16 עמודים לגיליון, ולכן ספר תמונות של 32 עמודים הוא שני גיליונות בדיוק.
כמה עמודים נכנסים על גיליון אחד תלוי בגודל העמוד. ככל שהספר גדול יותר, כך נכנסים פחות עמודים, והקונטרס מתקצר. בהוצאת לרנר מסבירים את זה כך: ספר של 32 עמודים הוא או שני קונטרסים של 16 או ארבעה של 8, וספר של 40 הוא חמישה קונטרסים של 8. בספרי תמונות, שבהם העמודים גדולים, הקונטרס קטן יותר דווקא בגלל זה.
ושימו לב לנקודה אחת שמפילה חישובים: דפי הקשר, הדפים הצמודים לכריכה בספר בכריכה קשה, אינם נספרים במניין העמודים. כך זה אצל לרנר, ובפועל זו מוסכמה נפוצה. כלומר כשאומרים ״32 עמודים״, מתכוונים ל-32 עמודי הספר עצמו.
ולמה 32 הוא המספר שכולם אומרים
32 אינו תקן ואינו חוק. הוא המוסכמה של ההוצאות בבריטניה ובארצות הברית, ויש לה היגיון כלכלי מדויק. בוסוול מרנדום האוס מסבירה: ספר של 24 עמודים מבזבז נייר ומסתבך בחיתוך, וספר של 48 עמודים עולה יותר בלוחות, בנייר ובזמן מכונה, בלי שהקורא תופס אותו כשווה יותר, ולכן מחיר המכירה נשאר זהה והרווח נשחק. 32 הוא הנקודה שבה שני השיקולים נפגשים.
בישראל לא מצאנו מקור שקובע מספר נהוג. לכן אל תקבלו את 32 כמידה שחייבים להיכנס אליה, אבל כן קחו ממנו את הדבר החשוב: הסיפור נכתב למספר עמודים, לא להיפך. פריסה של 32 עמודים היא בפועל 14 עד 15 פריסות כפולות אחרי העמודים הראשונים, וזה המקצב שאליו כותבים.
מה זה אומר בפועל, בכריכות השונות
כריכה קשה, שלפי מדריכי בתי הדפוס בארץ היא הנפוצה דווקא בספרי ילדים, עובדת בקונטרסים, ולכן הכפולות של 8 ו-16 רלוונטיות לה ישירות.
כריכת סיכות (saddle stitch), שבה חוברת מהודקת במרכז, עובדת בכפולות של ארבע, כי על כל גיליון מודפסים ארבעה עמודי ספר. המינימום הוא שמונה עמודים.
כריכת דבק (perfect binding) מחייבת עובי מינימלי כדי שהשדרה תחזיק דבק, ומספר העמודים המינימלי משתנה בין בתי דפוס ובין פלטפורמות הדפסה. יש שדורשים כ-48 עמודים פנימיים, ויש פלטפורמות שמסתפקות ב-24. זה נתון שמקבלים מבית הדפוס שלכם, ולא ממדריך.
לכן השאלה הראשונה לבית הדפוס אינה ״כמה זה עולה״ אלא ״באיזו כפולה אתם עובדים בשיטת הכריכה הזאת ובמידה הזאת״. התשובה תחסוך לכם שכתוב של סיפור.
המידה: אין תקן, ויש שיקולים
נתחיל בדבר שחשוב יותר מכל מידה: לא קיים תקן למידות ספרי ילדים. חיפשנו, ולא מצאנו גוף תקינה, התאחדות מקצועית או מוסד בארץ או בעולם שקובע מידה לספר ילדים. מה שקיים הוא מה שבתי דפוס מציעים, מה שמוכר בחנויות ומה שכל מעצב ראה עובד. זו העדפה מקצועית, וכשמציגים לכם אותה כתקן, זו טעות.
מה שכן קיים הוא אילוץ פיזי אחד, והוא הגיליון. לפי מדריך בתי הדפוס של מידרג, גיליון דפוס בארץ מגיע בגודל של 70 על 100 סנטימטר. עליו מסודרים העמודים, ואחר כך הוא נחתך ומקופל. מכאן נובעת העובדה הכי שימושית בכל הפוסט הזה: מידה שמתחלקת בגיליון בצורה נקייה זולה יותר ממידה שמשאירה פסולת, ושני סנטימטרים של הפרש במידה יכולים להזיז את המחיר יותר מעשרה עמודים. אין נוסחה אחת שאפשר למסור כאן, כי היא תלויה בשיטת הקיפול של כל מכונה. יש מהלך פשוט שעובד: לבקש מבית הדפוס הצעת מחיר לשתי מידות קרובות, לאותו מספר עמודים, ולראות את ההפרש בעיניים.
הפורמט הריבועי, ולמה הוא חוזר
בפועל הפורמט הריבועי הוא אחד הנפוצים בספרי ילדים מאוירים, והסיבה אינה אופנה. ריבוע נותן לפריסה הכפולה יחס רחב ונדיב לאיור, בלי שהעמוד הבודד ייראה צר, והוא נוח ליד קטנה שמחזיקה את הספר.
כאן אפשר להסתכל על גוף עבודה אמיתי. בסטודיו של נטלי קלוג עוצבו ועומדו יותר מ-25 ספרי ילדים, ובעמוד ספרי הילדים שלה אפשר לראות חלק מהם. הפורמט שחוזר כמעט בכולם הוא 22 על 22 סנטימטר. זו אינה מידה תקנית ואינה המידה הנכונה לכל ספר, וחלק מהספרים שם דווקא אינם ריבועיים. זו עדות אחת, מתיק עבודות אחד, לכך שהריבוע עובד בעברית ושהמידה הזאת מתנהגת טוב בדפוס ובמדף. היא נקודת פתיחה טובה לשיחה, לא תשובה.
מרובע, אנכי או אופקי
כאן צריך להיות ישרים: לא מצאנו מחקר שקובע שפורמט מסוים מתאים לגיל מסוים. חוקרי ספרות ילדים דנים בקשר בין הפורמט ובין סוג האיור, אבל אין ממצא אמפירי שאפשר להציג כעובדה. הבחירה בין השלושה היא החלטה עיצובית, ולכן היא נופלת מתוך האיור ומתוך הסיפור, ולא מתוך טבלה.
מה שכן אפשר לאמר בביטחון הוא איך כל פורמט מתנהג:
מרובע מייצר פריסה כפולה רחבה ונדיבה, ומתאים לאיור שתופס את כל השטח. העמוד הבודד נשאר מאוזן.
אנכי (portrait) נותן גובה, ולכן הוא נוח לדמות שעומדת, לעץ, לבניין ולכל איור שהגובה הוא העניין בו.
אופקי (landscape) נותן נוף, דרך ומסע, והוא הפורמט שהכי קשה להחזיק ביד קטנה ושהכי קשה לאחסן על מדף תקני.
ההחלטה הזאת מתקבלת יחד עם המאייר, ולפני שמתחילים לאייר. איור שנעשה לפורמט אחד לא עובר לפורמט אחר בלי לחתוך ממנו משהו.
הניקוד, החלק שכמעט אף אחד לא מתכנן
זה החלק שמפיל ספרי ילדים בעברית, והוא כמעט לא מדובר. ספר ילדים לגיל הקריאה הראשון מנוקד, ולעיתים מנוקד במלואו, כולל הכריכה. הניקוד אינו קישוט שמוסיפים בסוף. הוא משנה את העימוד מהיסוד:
הוא מצמצם את בחירת הפונטים לאלה שיש להם ניקוד שתוכנן ולא ניקוד שהודבק, וזו רשימה קצרה בעברית.
הוא מחייב רווח שורה גדול יותר, כי הסימנים יורדים מתחת לאות ועולים מעליה, ובלעדיו השורות מתנגשות.
ולכן הוא משנה את מספר העמודים. אותו טקסט בדיוק, מנוקד, תופס יותר שורות, יותר עמודים, ולפעמים קונטרס שלם יותר.
כלומר ההחלטה אם לנקד אינה החלטה לשונית בלבד. היא החלטה שמשפיעה על המידה, על מספר העמודים ועל המחיר, והמקום שלה הוא בתחילת התהליך ולא אחרי שהסיפור כבר נפרס.
ספר קרטון לגיל הרך: קטגוריה אחרת לגמרי
ספר קרטון (board book) אינו ספר ילדים קטן. הוא מוצר אחר, והכללים שלמעלה לא חלים עליו:
מספר העמודים אינו כפולה של ארבע אלא פשוט זוגי, כי כל עמוד הוא לוח קרטון שמודפס משני צדיו. בתי דפוס מסחריים מציינים טווח טיפוסי של כ-12 עד 32 עמודים.
עובי הקרטון נע בין בתי הדפוס, בסדר גודל של מילימטר וחצי עד שלושה מילימטרים ללוח. אין כאן מספר אחד, וצריך לקבל אותו מבית הדפוס שמייצר.
פינות מעוגלות הן נוהג מקובל בבתי דפוס לספרים לגיל הרך, ובהרבה מקרים הן השיקול הנכון. חשוב לדייק: לא מצאנו סעיף בתקן שמחייב אותן. מי שאומר לכם ״התקן דורש פינות מעוגלות״ אומר דבר שלא אומת.
ולמה זה בכלל נוגע בתקינה: באיחוד האירופי יש מסמך הנחיה שמסביר מתי ספר לגיל הרך נחשב צעצוע ולא ספר, לפי קריטריונים כמו החומרים, האלמנטים החושיים ומספר העמודים. בישראל תקן הבטיחות לצעצועים הוא ת״י 562, והוא חל על צעצועים עד גיל 14, אבל הדף של מכון התקנים אינו מזכיר ספרים. האם ספר קרטון בארץ חייב בתקן הזה, לא הצלחנו לאמת. זו שאלה שצריכה להישאל מול בית הדפוס, ובמקרה גבולי מול יבואן או יועץ תקינה, ולא להיענות מתוך פוסט.
הנייר
בספר ילדים הנייר עובד קשה. הוא מחזיק איור צבעוני על פני השטח כולו, והוא עובר בין ידיים קטנות. בית דפוס בתל אביב שמתמחה בספרים מציין לספרי ילדים ואמנות נייר כרומו של 135 עד 170 גרם, ומסביר שספרי ילדים מחייבים נייר עבה יותר ועמידות גבוהה. בתי דפוס בבריטניה ובארצות הברית נוקבים בטווח קרוב מאוד, בסדר גודל של 130 עד 170 גרם לנייר מצופה.
הבחירה בין מט למבריק אינה שאלה של איכות אלא של שימוש. מבריק מקפיץ צבע וגם מחזיר אור ומראה טביעות אצבע. מט רגוע יותר לקריאה. בספר שנקרא לפני השינה, פעם אחרי פעם, זה שיקול אמיתי.
הכריכה, ומה נקבע לפניה
את הכריכה מעצבים אחרי שהמידה ומספר העמודים סגורים, ולא לפני. הסיבה פשוטה: רוחב השדרה נגזר ממספר העמודים וממשקל הנייר, ובלעדיו אין קובץ כריכה. על התהליך המלא, מהתקציר ועד הקובץ לדפוס, כתבנו בעיצוב כריכה לספר.
גם הכריכה האחורית של ספר ילדים צריכה תכנון, ושם יש הפתעה: הברקוד והמסת״ב תופסים אותו שטח בדיוק כמו בספר למבוגרים, על כריכה אחורית שלעיתים קטנה יותר ושלרוב מכוסה באיור. מה נכנס שם, ובאיזה סדר, פירטנו בפוסט על טקסט הגב.
סדר ההחלטות, בשורה אחת כל אחת
הפורמט, מתוך האיור והסיפור. מרובע, אנכי או אופקי.
המידה, בשיחה עם בית הדפוס, ולא לפניה. לבקש הצעה לשתי מידות קרובות.
שיטת הכריכה, וממנה הכפולה שבה תעבדו.
מספר העמודים, בתוך הכפולה. הסיפור נפרס לתוכו.
אם מנקדים, להחליט כאן, כי זה ישנה את מספר העמודים.
הנייר, ובו גם ההחלטה בין מט למבריק.
האיור, לפורמט ולמידה שנסגרו, ולא להיפך.
הכריכה, אחרי שרוחב השדרה מחושב ממספר העמודים הסופי ומהנייר.
כל סדר אחר אפשרי, הוא פשוט יקר יותר. איור שנעשה לפני שנסגרה המידה ייחתך. סיפור שנכתב לפני שנסגרה הכפולה יצטרך להתקצר או להתארח בעמודים ריקים.
שאלות לבית הדפוס לפני שסוגרים
באיזו כפולה אתם עובדים בשיטת הכריכה הזאת ובמידה הזאת.
מה המינימום למספר עמודים בשיטה שבחרתם.
מה ההפרש במחיר בין שתי המידות שאתם שוקלים, לאותו מספר עמודים.
איזה נייר אתם ממליצים לאיור על פני כל העמוד, ובאיזה גרמאז׳.
איך דפי הקשר נספרים אצלכם, אם זו כריכה קשה.
ואם זה ספר קרטון: מה עובי הלוח, מה מספר העמודים האפשרי, ומה דרישות הבטיחות שהם מכירים.
ההחלטה בכל אחת מהשאלות האלה היא שלכם, ותמיד. מה שעוזר הוא לדעת מה כרוך במה, כדי שהבחירה תהיה בין אפשרויות ולא בין פשרות שנכפו אחרי שהאיור כבר צויר. אתם תמיד יודעים איפה הספר שלכם עומד, ואת מי לבחור.
התהליך שמתואר כאן הוא זה שלפיו עובדת נטלי קלוג, שמאחורי קפיטל, בסטודיו שלה.
ואם מה שחסר לכם עכשיו הוא בעל המקצוע עצמו, מאייר, מעצב או מעמד שעבד על ספרי ילדים בעברית, הפינצטה היא מאגר אנשי המקצוע של קפיטל. כל אחד ואחת נבחרו אחד אחד, אתם מתקשרים איתם ישירות, ואנחנו כאן בכל שלב מולם.
תגובות